אישה זרה: את מניקה?
אני: כן.
אישה זרה: כי היא נורא רזה. כדאי לך לשקול תוספת.
אני: טוב.
אישה זרה: אולי החלב שלך לא מספיק לה.
אני: רוצה לטעום?
אישה זרה: מה לטעום?
אני: את החלב שלי, אולי הוא גם לא טעים?
אישה זרה: לא, לא, אין צורך. זה יהיה מוזר.
אני: מוזר זה עניין יחסי.
אישה זרה: טוב, אל תיפגעי אבל היא נורא קטנטונת.
אני: אל תיפגעי אבל זה לא עניינך.
אישה זרה:
אני: נפגעת אישה זרה?
אישה זרה: לא. מה פתאום.
אני: אה, אחלה.
אישה זרה: הדור של האמהות היום, חושב שהוא יודע הכל, לא מוכן להקשיב.
אני: כן, זה נורא.
אישה זרה: אני גידלתי ילדים. אני יודעת מה זה תינוקת רזה.
אני: מצוין.
אישה זרה: וחבל שבגלל שאת רוצה להיות צודקת, את מפספסת טיפ טוב שיכול לעזור לתינוקת שלך.
אני: באמת חבל.
אישה זרה: טוב, זה לא ענייני. אבל במקומך לא הייתי יושבת ככה בנחת.
אני: אז לעמוד?
אישה זרה:
אני: ואגב, זה תינוק, לא תינוקת.
אישה זרה: אז למה הוא בעגלה אדומה?
אני: מאותה סיבה שהוא רזה, שזה לא עניינך.
אישה זרה: טוב טוב, את לא צריכה להתנפל עלי.
אני:
אישה זרה: אז איך קוראים לו, לרזה הקטן?
מוזמנות לעקוב אחריי גם בפייסבוק הדף 'בואי אמא'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה