שיחה בהמשכים:
 |
| אלה ואדר |
15:30 חברה מתקשרת.
חברה: את חייבת לשמוע משהו!
אני: כבר חוזרת אלייך, אני בדיוק אוספת אותם מהגן.
חברה: ביי.
אני: ביי.
16:30, אני מתקשרת לחברה.
אני: נו, מה רצית לספר לי?
היא: וואי, את לא מאמינה מה קרה לי היום!
אני: מה?
היא: חכי שנייה, הילדה בדיוק מסיימת את החוג, אני אחזור אלייך.
אני: ביי.
היא: ביי.
17:30, חברה מתקשרת אליי.
היא: יש לך דקה?
אני: כן, דברי מהר!
היא: בקיצור, היום בבוקר אני מגיעה כרגיל לעבודה...
צעקה נשמעת מהשירותים – אמא, תנגבי ליייי!!!
אני: אני אחזור אלייך.
היא: ביי.
אני: ביי.
18:30, אני מתקשרת לחברה.
אני: נו, אני במתח.
היא: לא טוב עכשיו, אני בדיוק מושיבה אותם לארוחת ערב.
אני: ביי
היא: ביי.
19:30, חברה מתקשרת אליי.
אני: מקלחות.
היא: ביי.
אני: ביי.
20:30, אני מתקשרת לחברה.
אני: אצלי נרדמו.
היא (לוחשת): אצלי עוד לא.
אני: ביי.
היא: ביי.
21:30, חברה מתקשרת אליי.
היא: נרדמו.
אני: אז מה רצית לספר לי?
היא: שדקה אחרי שהגעתי לעבודה היום, איך שהתיישבתי במקום הטלפון מצלצל.
אני: אויש חכי שנייה, אני שומעת בכי.
היא: ביי.
אני: ביי.
22:30, אני מתקשרת לחברה.
אני: נו, אני במתח.
היא: בקיצור, הטלפון בעבודה צלצל, ועל הקו הייתה... אוי חכי שנייה, הקטן משתעל.
אני:-ביי.
היא: ביי.
23:30, חברה מתקשרת אליי.
היא: ערה?
אני: כן. אבל גם הקטנה שלי.
היא: טוב, ננסה שוב מחר.
אני: ביי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה