יום ראשון, 15 במאי 2016

לפעמים אין לי כוח



לפעמים, אין לי כוח.
אבל ממש.
לפעמים אני מרגישה שאין לי מאיפה להביא אנרגיה יותר.
תשישות ועייפות רוקדות סלואו שקט בפינה אפלולית של המוח.
היגיון מוטל על הבר באפיסת כוחות.
אגו שוכב מקופל בפינה,
תדמית כבר מזמן נוחרת.
לפעמים,
אין לי כוח.
אמפתיה נעדרת,
הכלה מסוחררת.
כאב מופיע בצעד בוטח,
דורך בדרך על חיוך ועל שמח,
ואין לי כוח.
כוח נפקד,
ואני לא מוצאת אותו.
מוציאה משלחת חיפוש שתרד למעמקים,
ותבדוק אם יש כוח בסדקים,
במשלחת נחישות ורצון,
יוצאים עם מוטיבציה ואהבה,
לחיפוש בהול,
שייתן טיפול,
שיביא כוח.
כי לפעמים,
אין לי.
ובמעמקים,
נזכרים בדברים הבסיסיים,
ולחי חמה של ילד מתוק,
וחיוך מתוך שינה,
וקול של צחוק,
ותמונה מתוקה של אהבה,
מזרימה כוח,
מעירה את שלווה.
מלטפת ואומרת,
נוחי לך, אהובה,

מחר יום חדש.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

ארכיון הבלוג