יום ראשון, 15 במאי 2016

סיפור קצר 'היא עמדה ולא ידעה מה לעשות'



היא עמדה ולא ידעה מה לעשות.
הוא פשוט התחיל לצרוח. נשכב על הרצפה והתחיל לצרוח.
כמה רגעים קודם לכן, הם עוד טיילו במעברים עם העגלה, היא אפילו הצליחה להושיב אותו קצת בכיסא שבעגלה למרות שהיא עם מנשא ותינוק ישן בתוכו מלופף עליה. היא חשבה לעצמה שהיא ממש גיבורה איך היא לוקחת ילד ותינוק לקניות ואיך היא מסתדרת יפה איתם. ואז הוא ביקש לרדת, והתחיל לרוץ במעברים, והיא הסתכלה בשעון והבינה שמתחיל להיות מאוחר והוא בטח יהיה רעב תיכף וגם התינוק יתעורר בקרוב ואיך הם לא הספיקו את כל מה שצריך לקנות ולאן הוא נעלם לה פתאום ומתי היא תספיק להתקלח ואיך שהיא עייפה.
לעזאזל, היא עייפה.
אז היא נהייתה תכליתית ומצאה אותו במעבר הבא ופקדה עליו בטון סמכותי להיצמד אליה כי צריך להזדרז.
והוא כנראה מבין ש"להזדרז" פירושו להתעכב ולכן מיד התחיל להתנהל בקצב של צב. הוא שאל מיליון שאלות ורצה להריח ולגעת ולטעום והיא מיהרה, מרוכזת במה שעוד נשאר ברשימה, כשהוא הכריז שכואבות לו הרגליים. אז הוא התיישב. וכשהיא אמרה לו לקום הוא התחיל לצרוח.
והיא עמדה שם,
ולא ידעה מה לעשות.
היא כבר קלטה בזוית עין צקצוק מתנשא מאישה מבוגרת שנראתה כאילו עוד רגע היא מתקשרת לרווחה לדווח על האמא הזאת שהבן שלה צורח.
היא שמעה את הצקצוק הזה בתוכה.
קול שצעק עליה שהיא אמא דפוקה שלא משתלטת על הילד שלה.
וכל מה שהיא רצתה לעשות זה להצטרף אל הבן שלה על הרצפה ולצרוח גם.
לרגע, היא שקלה את זה ברצינות. מדמיינת את עצמה נשכבת וצורחת, נותנת דרור במחשבתה לפורקן שהצרחה הזאת תיתן לה. היא חשבה איך זה יכניס להלם את האישה המצקצקת לראות אותה שוכבת על הרצפה כמו חיפושית הפוכה וצורחת. הנה לך, גברתי המצקצקת משהו לצקצק עליו! כך היא תאמר לה אחרי זה.
המחשבה הייתה כל כך בלתי מתקבלת על הדעת שזה גרם לה לחייך בפתאומיות.
והחיוך עזר לה לאסוף את עצמה.
היא חייכה והתכופפה אל הילד שלה, והגישה לו יד וחיוך.

היא כבר יודעת מה לעשות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

ארכיון הבלוג