לב: אאוץ' אני מת
מכאבים.
מוח: יהיה בסדר, אתה תתגבר על זה.
לב: מוח לך תמות.
מוח: יופי, אתה כבר בשלב הכעס.
אגו: מוח שתוק אנחנו סובלים פה.
מוח: או שלום, גם אתה כאן?
אגו: בקושי, אני מחוץ פה מתחת לכל ההריסות ואתה לא עוזר עם הסרקזם שלך.
לב: הריסות? אתה קורא לרסיסים שלי הריסות?
פרופורציה: לב, אולי תיכנס אלי?
לב: לא רוצה להיכנס אלייך. שחררי אותי.
אגו: לא התכוונתי שהרסיסים שלך הם הריסות,
אל תיעלב, אבל יש פה בלאגן והריסות כי הרסיסים שלך חדים אחי, וכשהם עפים בלי שליטה לכל עבר נוצרות הריסות ואני תקוע פה מתחת מה לעשות.
פרופורציה: למה לא לב? אתה יודע שאצלי תרגיש הרבה יותר טוב.
אופטימיות: כן לב, בוא ניכנס לפרופורציה, בוא, אני אבוא אתך.
פסימיות: עזוב אותך לב, בוא נישאר כאן. כבר התמקמנו. שם לא יהיה יותר טוב.
לב: מוח מה אתה אומר?
מוח: לך עם הלב שלך.
לב: זה לא הזמן לבדיחות. אני מת מכאבים פה.
מוח: זו לא בדיחה, תעשה מה שאתה מרגיש. רוצה להיכנס לפרופורציה? רוצה להישאר עוד קצת במקום החשוך? מה אתה רוצה?
לב: אני רוצה שיפסיק לכאוב.
כאב: לא כל כך מהר חבוב. באתי בהמוניי.
לב: אז מה לעשות?
מוח: אולי כדאי שלא נתייחס אליו?
כאב: זה לא יעזור. אתם עדיין תרגישו אותי.
לב: אאוץ'!!!!
כאב: סליחה, כן התכוונתי.
מוח: אז אולי אני אבנה איזה קיר מפריד בינך לבינו?
כאב: זה ממש לא יעלים אותי. אני אחכה עד שהקיר יתמוטט. והוא יתמוטט.
לב: אז מה אפשר לעשות?
כאב: להתמודד איתי. לדבר איתי. סך הכל אני חלק ממך עכשיו. תסתכל עלי. אני מכאיב כדי שתסתכל.
לב: אני מסתכל!
כאב: לא, אתה לא. אתה לא רואה אותי באמת.
מוח: אני רואה אותך באמת, אתה כאב.
כאב: לא נכון. כל עוד אתה חושב שאני כאב, זה סימן שאתה עדיין לא רואה אותי.
לב: אבל זה מה שאתה עושה, אתה מכאיב!!!
כאב: הכאב הוא תוצאה של מה שאני עושה. הוא לא מה שאני עושה.
מוח: אז מה אתה עושה?
כאב: אני מורה.
לב: חחחחחח כן בטח.
מוח: חחחחחחחחח
אגו: גדול.
תדמית: מתהההההה
כאב: סיימתם לצחוק?
לב: ממש לא.
כאב:
לב: סתם, כן. אז למה אתה קורא לעצמך מורה?
כאב: תאסוף את הרסיסים שלך קודם, מישהו עלול להיפצע.
אגו: עלול?!
כאב: אגו, מצטער להגיד לך אבל עדיף שתשתוק רגע.
לב: אל תדבר עליו ככה, הוא שומר עלי.
כאב: כן, ראינו איך הוא שומר עליך. תסתכל על עצמך. אתה שבור.
אגו: ניסיתי!!! בחיי שניסיתי!!! לא ראיתי את זה בא!!
מוח: אגו, אולי כדאי שתקשיב לכאב רגע ופשוט תשתוק?
אגו:
כאב: תודה. לב, יש לך רסיס שתקוע באזור של הילדות.
לב: אני יודע, שם הכי כואב.
כאב: תבדוק למה זה כואב.
מוח: כאב, זה כואב בגללך, תזוז משם וזה יפסיק לכאוב.
כאב: אני לא יכול לזוז. וזה לא כואב בגללי. כשתפסיקו להאשים אותי שאני
מכאיב, ותבדקו למה זה כואב ואיפה, אז אוכל להיות מורה עבורכם ולתת לכם את השיעור ולעזור לכם בריפוי. אם לא תסכימו ללמוד אשאר כאב ואמשיך להכאיב לכם עד שתסתכלו עלי. עד שתסתכלו איפה אני מכאיב. עד שאהיה מורה ואפסיק להיות כאב. אני התוצאה לא הסיבה.
מוח: יהיה בסדר, אתה תתגבר על זה.
לב: מוח לך תמות.
מוח: יופי, אתה כבר בשלב הכעס.
אגו: מוח שתוק אנחנו סובלים פה.
מוח: או שלום, גם אתה כאן?
אגו: בקושי, אני מחוץ פה מתחת לכל ההריסות ואתה לא עוזר עם הסרקזם שלך.
לב: הריסות? אתה קורא לרסיסים שלי הריסות?
פרופורציה: לב, אולי תיכנס אלי?
לב: לא רוצה להיכנס אלייך. שחררי אותי.
אגו: לא התכוונתי שהרסיסים שלך הם הריסות,
אל תיעלב, אבל יש פה בלאגן והריסות כי הרסיסים שלך חדים אחי, וכשהם עפים בלי שליטה לכל עבר נוצרות הריסות ואני תקוע פה מתחת מה לעשות.
פרופורציה: למה לא לב? אתה יודע שאצלי תרגיש הרבה יותר טוב.
אופטימיות: כן לב, בוא ניכנס לפרופורציה, בוא, אני אבוא אתך.
פסימיות: עזוב אותך לב, בוא נישאר כאן. כבר התמקמנו. שם לא יהיה יותר טוב.
לב: מוח מה אתה אומר?
מוח: לך עם הלב שלך.
לב: זה לא הזמן לבדיחות. אני מת מכאבים פה.
מוח: זו לא בדיחה, תעשה מה שאתה מרגיש. רוצה להיכנס לפרופורציה? רוצה להישאר עוד קצת במקום החשוך? מה אתה רוצה?
לב: אני רוצה שיפסיק לכאוב.
כאב: לא כל כך מהר חבוב. באתי בהמוניי.
לב: אז מה לעשות?
מוח: אולי כדאי שלא נתייחס אליו?
כאב: זה לא יעזור. אתם עדיין תרגישו אותי.
לב: אאוץ'!!!!
כאב: סליחה, כן התכוונתי.
מוח: אז אולי אני אבנה איזה קיר מפריד בינך לבינו?
כאב: זה ממש לא יעלים אותי. אני אחכה עד שהקיר יתמוטט. והוא יתמוטט.
לב: אז מה אפשר לעשות?
כאב: להתמודד איתי. לדבר איתי. סך הכל אני חלק ממך עכשיו. תסתכל עלי. אני מכאיב כדי שתסתכל.
לב: אני מסתכל!
כאב: לא, אתה לא. אתה לא רואה אותי באמת.
מוח: אני רואה אותך באמת, אתה כאב.
כאב: לא נכון. כל עוד אתה חושב שאני כאב, זה סימן שאתה עדיין לא רואה אותי.
לב: אבל זה מה שאתה עושה, אתה מכאיב!!!
כאב: הכאב הוא תוצאה של מה שאני עושה. הוא לא מה שאני עושה.
מוח: אז מה אתה עושה?
כאב: אני מורה.
לב: חחחחחח כן בטח.
מוח: חחחחחחחחח
אגו: גדול.
תדמית: מתהההההה
כאב: סיימתם לצחוק?
לב: ממש לא.
כאב:
לב: סתם, כן. אז למה אתה קורא לעצמך מורה?
כאב: תאסוף את הרסיסים שלך קודם, מישהו עלול להיפצע.
אגו: עלול?!
כאב: אגו, מצטער להגיד לך אבל עדיף שתשתוק רגע.
לב: אל תדבר עליו ככה, הוא שומר עלי.
כאב: כן, ראינו איך הוא שומר עליך. תסתכל על עצמך. אתה שבור.
אגו: ניסיתי!!! בחיי שניסיתי!!! לא ראיתי את זה בא!!
מוח: אגו, אולי כדאי שתקשיב לכאב רגע ופשוט תשתוק?
אגו:
כאב: תודה. לב, יש לך רסיס שתקוע באזור של הילדות.
לב: אני יודע, שם הכי כואב.
כאב: תבדוק למה זה כואב.
מוח: כאב, זה כואב בגללך, תזוז משם וזה יפסיק לכאוב.
כאב: אני לא יכול לזוז. וזה לא כואב בגללי. כשתפסיקו להאשים אותי שאני
מכאיב, ותבדקו למה זה כואב ואיפה, אז אוכל להיות מורה עבורכם ולתת לכם את השיעור ולעזור לכם בריפוי. אם לא תסכימו ללמוד אשאר כאב ואמשיך להכאיב לכם עד שתסתכלו עלי. עד שתסתכלו איפה אני מכאיב. עד שאהיה מורה ואפסיק להיות כאב. אני התוצאה לא הסיבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה