‏הצגת רשומות עם תוויות אמא טרייה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אמא טרייה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 6 ביוני 2016

תניקי איפה שבא לך!




תניקי איפה שבא לך.
זה לא את, זה הם.
זה העולם עקום.

איכשהו, הנקה מצליחה להוציא אנשים מדעתם.
כאילו אין לנו במה להתעסק.
כאילו נשים מניקות עושות דווקא למישהו.

מפריעים לכם איברי גוף? טפלו ותיטפלו לגברים שמשתינים בכל מקום בערך. בלי להסתיר ובלי להסתתר ואפילו בלי לחשוב שזה די דוחה.

תניקי איפה שבא לך.

אני יודעת שאת לא מעוניינת להוציא את הציץ באמצע הרחוב סתם כך כי משעמם לך.
אני יודעת שאת משתדלת להניק בבית, ושכך גם הכי נוח לך.

אני יודעת שממש אין לך חשק לראות את אלה שמעקמים לך פרצוף כי העזת להניק לידם.
או שאין לך כוח להתמודד עם אטומים ששולחים אותך להניק בשירותים ציבוריים.

תניקי איפה שבא לך.

זה שהפכת לאמא, וזה שבחרת להניק
לא אומר שאת חייבת להסתגר בבית.

לפעמים את צריכה לצאת עם התינוק,
לפעמים את רוצה לצאת עם התינוק,
ולפעמים התינוק רעב במהלך הזמן הזה שאת מחוץ לבית. קטע מטורף.

תניקי איפה שבא לך,
כי הם מדברים שטויות. אלה שמתנגדים לזה.

הם אומרים שזה לא לעניין להניק בפומבי כי זה לא נעים להם.
כאילו מה שנעים להם הוא הכי חשוב,
כאילו שאין להם צוואר והם לא מסוגלים להסתכל למקום אחר.

תניקי איפה שבא לך,
כי הם שכחו שזה טבעי לגמרי.
בסך הכל תינוק אוכל.
והעולם משתגע.

תניקי איפה שבא לך,
כי זו לא הפטמה שלך שמשגעת אותם.
פטמות נשיות לא חסרות בתרבות שלנו.
כמעט כל פרסומת בימינו מתארגנת לה עם פטמות או עם רמז לפטמות.
יש פטמות בסדרות, ובקליפים, ובכל מקום בערך.
וממילא לא רואים כלום כשאת מניקה, ממילא התינוק מסתיר.
לא, זו לא הפיטמה שעושה צרות.
הפיטמה כשהיא נחשבת 'סקסית' וממלאת את 'ייעודה הסקסי'- אין איתה בעיה כלל וכלל.
להפך, תביאי כאלה וכמה שיותר.
זו לא הפטמה.

זו ההנקה.
פעולת ההנקה מוציאה אנשים מדעתם.

תניקי איפה שבא לך,
גם אם זה מביך אותם.
זה מביך אותם כי הם לא רגילים לזה.
כי עד עכשיו הקשבנו והפנמנו שאנחנו חייבות להסתתר.
כי הנקה הפכה להיות פעולה שצריכה להיעשות באינטימיות.
תינוק אוכל כן?
זה מביך אותם כי פתאום הם נזכרים שיש עוד שימוש לשדיים.
זה מביך אותם כי זה לא 'נורמלי' בעיניהם.

כי העולם קצת השתגע וקצת התעקם,
כי את לא אמורה לחשוש לצאת לרחוב כשיש לך תינוק,
כי מותר לך להתערות בחברת מבוגרים,
ומבוגרים הם ילדים גדולים שיכולים להתגבר על חוסר הנוחות שלהם,
וככל שהם יראו יותר נשים מניקות הם יותר יתרגלו,
וזה כבר פחות יביך אותם,
ופחות יהיה להם לא נעים,
ואולי, רק אולי, הם יפסיקו לחשוב שמותר להם לקבוע איך ואיפה את יכולה להניק.

תניקי איפה שבא לך,
או יותר נכון,
איפה שבא לתינוק שלך.




יום שלישי, 24 במאי 2016

אמא טרייה? את חייבת לראות את הסרטון הזה!




יום ראשון, 15 במאי 2016

שלום לכל הילדים, היום נלמד כיצד לעצבן את אמא!





קרדיט תמונה: moms humor
שלום לכם ילדים, הנה כמה טיפים עבורכם, כשאתם ממש ממש רוצים לעצבן את אמא:

1. להגיד את אותו הדבר. להגיד את אותו הדבר. להגיד את אותו הדבר. ולא לשכוח, להגיד את אותו הדבר.

2. לשאול מיליון שאלות, בלי קשר ובלי לחכות לתשובות.

3. לשאול שאלות שאתם כבר יודעים עליהן את התשובות. ואז להפוך גם התשובות לשאלות. למשל אם אתם יודעים שאבא בעבודה, תשאלו: איפה אבא? אבא בעבודה? כן? ואז תתחברו לסעיף 2.

4. לשאול את אותה שאלה שוב ושוב ושוב ושוב עד שהתשובה תשתנה. שימו לב, סעיף זה טוב במיוחד לשאלות שיש להן תשובה אחת בלבד.

5. להקשיב למה שמבקשים מכם. ולעשות הפוך.

6. לצעוק. לצרוח. לצווח. לבכות. לא חייבים לפי הסדר, לא חייבים סיבה, אפשר לצווח ואז לבכות, לצרוח ואז לצעוק. תזרמו עם זה.

7. הפרד ומשול- בקשו מאבא משהו בלי לספר שאמא לא הסכימה. אבא יסכים, אמא תגלה ותגיד שלא, ואתם תהיו על הרצפה בוכים כי אבא כבר הסכים!!!

8. רצוי ומומלץ לעשות טריקים שכאלה בנוכחות עדים אוהדים. סבא וסבתא לדוגמא.

9. קראו לאמא גם אם אין לכם מה להגיד. העיקר שתעשו את זה בטון הולך וגובר, עד שתגיעו לעוצמה של סירנה.

10. ככל שאמא יותר ממהרת כך הסיכוי לעצבן אותה גדול יותר. חכו בסבלנות לרגע הנכון.

בהצלחה!

כמה נקודות חשובות לאנשים שפוגשים הריוניות



כמה נקודות חשובות לאנשים שפוגשים הריוניות:

1. אם אתם רוצים לשמור על היד שלכם שלמה, תבדקו שזה בסדר לפני שאתם מעבירים ויש על הבטן של הריונית. תתפלאו, אבל יש כאלה שלא אוהבות יד זרה חובקת איבר בגופן, גם אם הוא בולט ודומיננטי.

2. אגב, לשאול תוך כדי שאתם כבר מלטפים את הבטן זה לא נחשב!

3. העובדה שעומדת מולכם הריונית לא אומר כלל שהיא מעוניינת לדבר על טחורים. או על בצקות. או על הקאות. גם אם היא נראית לכם חלושה, חיוורת, בנעלי קרוקס וכפופה במקצת.

4. קחו בחשבון שכל מה שאתם אומרים - ההריונית שמעה כבר אלף פעם לפניכם וקרוב להניח שעוד תשמע גם אחריכם. אז אנא השתדלו לחסוך את הבדיחות. למה?

5. כי כשיש הורמונים חוש ההומור יורד בצורה דרסטית. והנה עוד סיבה: כי הבדיחות שלכם לא מצחיקות פשוט.

6. "כנראה שטוב לו בפנים" הוא משפט מיותר.

7. גם : "עוד לא נולד התינוק שלא נולד".

8. כשאתם פוגשים הריונית אין צורך לספר לה על כל הריונית אחרת שאתם מכירים. כמו שאם תפגשו בחורה עם משקפיים לא תספרו לה על כל בחורה אחרת עם משקפיים שאתם מכירים. אותו סיפור.

9. הריון זה לא תחרות מי סובלת יותר או למי היה קשה יותר. תשמרו את סיפורי האימה שלכם לקומזיץ.

10. "את בטוחה שאין לך תאומים?" זו שאלה שגם רומזת להריונית שהיא שמנה אפילו ביחס להריונית, וגם רומזת שהיא טיפשה. תחסכו.

11. "בטח יש לך בת בבטן, את יודעת שבנות לוקחות לאמא את כל היופי שלהן?" זה דרך לא מתוחכמת בכלל להחליף את ה"שמנה" ב"מכוערת".

12."את בהריון?" אם אתם לא בטוחים עדיף שלא תשאלו.

13. "יש לך בטן ענקית", "הקרסוליים שלך נפוחים", "את נראית גמורה"- הם משפטים שלא מובילים לשום מקום. ההריונית יודעת היטב את כל זה.

14. "נו מה קורה, את לא רוצה ללדת?" לא, היא נהנית מהרגעים הקסומים האלה של פיפי כל שלוש שניות, משקל עודף, התכווצות שרירים, והרגשה כללית של פילה. אבל תודה ששאלת.

15. אל תנסו לנחש מתי היא תלד. גם אם היא מבושלת מספיק בעיניכם, או שהאף שלה נפוח בדיוק ברמה המתאימה. בסופו של דבר זה סתם ניחוש מיותר.

16. "החודש התשיעי הכי קשה"- תודה רבה, זה באמת מעודד.

17. אם פגשתם הריונית ברחוב, באמת שאין צורך להקים סניף קטן של טיפת חלב ולהתחיל לחלק לה עצות.

18. "תנוחי הרבה כי אחר לא יהיה לך זמן". ובכן, גם עכשיו היא לא ממש יכולה לנוח, לידיעתכם.

19. "הריון זה לא מחלה"- אומר רק מי שלא היה בהריון מימיו.


20. ומה כן אפשר לומר? -"מה שלומך?" ו- "איך את מרגישה?" יהיה נהדר.

כמה דברים על בוקר..




כמה דברים על בוקר-

1. בוקר טוב תלוי בך.

2. במקרים מסוימים עדיף לאחר מאשר להסתובב כל היום עם רגשות אשמה.

3. חוק הסטטיסטיקה קובע שיהיה לך לפחות ילד אחד או בעל שמתעורר ל-א-ט ו-מ-ת-א-ר-ג-ן ל-א-ט.

4. אם תדברי ממש מהר זה לא יגרום לו להתארגן מהר.

5. גם אם תקומו חצי שעה מוקדם יותר.

6. מישהו יצטרך לשירותים או יתלכלך כשאתם כבר בדלת.

7. היציאה מהבית תהיה בדרך כלל ממש על הדקה.

8. איכשהו משהו חשוב להתארגנות של הבוקר יעלם למרות שלפני רגע ראית אותו, ויתבזבזו עליו דקות יקרות לחיפוש.

9. ככל שתהיי לחוצה לצאת מהבית כך תתעכבי יותר בבית.

10. באופן מפתיע ביום שבת הם יתעוררו ויהיו מוכנים בזמן שיא.

טיפים לניהול שיחה עם ילדים קטנים



טיפים לניהול שיחה עם ילדים קטנים:

1. הורידו היגיון מהציפיות שלכם, ואז זה ייראה לגמרי הגיוני לדבר על תחפושת ספיידרמן לפורים, ומשם לעבור במעבר חד לשיחה על קיפודים.

2. מבנה שיחה הוא המלצה. גם שיחה היא המלצה. מונולוג ארוך, שלהם כמובן, נשמע יותר מדויק.

3. שאלות כלליות כמו "איך היה?" עלולות לגרור תשובות כלליות כמו - "כיף".

4. שאלות מפורטות כמו "איך הרגשת אחרי שנפלת ליד העץ של גן השעשועים כשעברנו שם בצהריים?" עלולות לגרור תשובות מפורטות הכוללות בתוכן את סעיפים 1 ו-2.

5. הקשיבו להם. אני מקשיבה להם. כזאת אני, מקשיבה כשצועקים לי באוזן.

6. בזמן שהם מדברים אתם צריכים לחשוב על מה הם מדברים, להבין מה הם רוצים, להתכונן מה לענות להם, להיזכר שצריך להחזיר ספר לספרייה, לתכנן מה להכין לארוחת ערב, להכין במקביל רשימת מצרכים שצריך להספיק לקנות, להנהן במקומות הנכונים וסביר להניח שאתם עדיין יותר מרוכזים מהם.

7. דברו ברור. אי אפשר להבין כלום במלמולית.

8. סעיף 7 הוא סתם סעיף, אבל המילה "מלמולית" מצחיקה אותי.

9. תפסיקו לצפות להתחלה, לאמצע ולסוף בסיפורים שלהם. כן, סיפור לגמרי יכול להיגמר במילה - "ואז..."


10. אם הוא מספר לי משהו חשוב, ואני מקשיבה בתשומת לב, והסיפור נשמע ממש אמין והגיוני, ואז מופיע בסיפור תנין שלקח אותו טרמפ על הגב ביחד עם דרקון מאולף והכלבה שלנו, אז אני מבינה שזה לא באמת קרה. יש לנו כלב, לא כלבה.

דיאלוג פנימי כשיש בכי באמצע הלילה..



*לילה. אני ישנה. לפתע בכי מחדר הילדים*

מוח: מה השעה?

היגיון: מה זה משנה? יש בכי שם.

מוח: של מי הבכי הזה? של הפעוט? מתי הוא אכל בפעם האחרונה? מה הוא עשה היום? כמה זמן הוא כבר ישן? להעיר את כולם?

היגיון: בוא נחכה רגע, אולי זה רק חלום.

לב: אל תבכה מתוקי!!!! אני אתך!!!

עיניים: אנחנו לא מצליחות להיפתח!!

גב: אני כואב.

רגליים: אנחנו לא זזות מכאן.

*בכי ממשיך בלוויית הקריאה 'אמא'*

מוח: אין ברירה חברים, חייבים לקום.

היגיון: רגע רגע, עוד שנייה לא יקרה כלום.

שכנוע עצמי: נכון.

תקווה: הבכי נחלש לא?

מרפי: פחחחחח היית רוצה.

מוח: טוב חברים, תתארגנו לתזוזה.

עיניים: תצטרכו לגשש את הדרך לשם כי אנחנו מסרבות להיפתח.

האצבע הקטנה ברגל: שיט, הלך עליי..

שלפוחית: ועל הדרך אני צריכה להתרוקן.

גרון: וזרקי איזה כמה לגימות מים אני יבש.

מוח: יאללה, בואו נצא לדרך, אי אפשר להתעלם.

הגיון: ואם לא נתחיל לא נסיים.

תקווה: יאללה שתי דקות וסיימנו הכל.


מרפי: פחחחחחח היית רוצה...


כמה דברים על השעה ארבע בבוקר



כמה דברים על השעה ארבע בבוקר:

1. חלק גדול בלהיות אמא זה להכיר את השעה הזו, ארבע בבוקר.

2. אמנם קוראים לה ארבע בבוקר, אבל האמת שזה עדיין לילה.

3. זו השעה שהכי קשה לקום בה.

4. לפעמים, בארבע בבוקר, אחרי שאחד הילדים העיר אותך, עולה בך המחשבה כבר להישאר ערה עד הבוקר ולקפל כביסה, לארגן דברים, לקדם עניינים.

5. חחחחח כמובן שזה תמיד נשאר בגדר מחשבה.

6. כי בכל זאת, השעה ארבע בבוקר, עם כל הכבוד, קידום השינה היא האופציה היחידה.

7. בארבע בבוקר הכי כיף להתעורר התעוררות קצרה. מוצץ שנפל, חלום, משהו שדורש שנייה ורבע, אבל מעיר מספיק בשביל להעריך בטירוף את ההתכרבלות המתקרבת ואת הנפילה לשינה עמוקה בשנייה וחצי כמו חייל בטירונות.

8. מצד שני, התעוררות ארוכה בארבע בבוקר היא די מבאסת כי סיכוי סביר מאוד שהסשן ייגמר בדיוק, אבל בדיוק כשכבר צריך לקום בבוקר.

9. בארבע בבוקר תהיי מוכנה לבצע המון התגמשויות בנוגע לנוחות השינה שלך. באופן עקרוני תהיי מוכנה לוותר על נוחות ולהסתפק בשינה. גם אם זה מכורבלת בחדר ילדים על מרבד ומתכסה בשמיכה של הלו קיטי.


10. לפעמים, בארבע בבוקר, הילד פשוט מתעורר ומתחיל את היום שלו. בהצלחה עם זה.

שיחה בהמשכים



שיחה בהמשכים:
אלה ואדר

15:30 חברה מתקשרת.
חברה: את חייבת לשמוע משהו!
אני: כבר חוזרת אלייך, אני בדיוק אוספת אותם מהגן.
חברה: ביי.
אני: ביי.

16:30, אני מתקשרת לחברה.
אני: נו, מה רצית לספר לי?
היא: וואי, את לא מאמינה מה קרה לי היום!
אני: מה?
היא: חכי שנייה, הילדה בדיוק מסיימת את החוג, אני אחזור אלייך.
אני: ביי.
היא: ביי.

17:30, חברה מתקשרת אליי.
היא: יש לך דקה?
אני: כן, דברי מהר!
היא: בקיצור, היום בבוקר אני מגיעה כרגיל לעבודה...
צעקה נשמעת מהשירותים – אמא, תנגבי ליייי!!!
אני: אני אחזור אלייך.
היא: ביי.
אני: ביי.

18:30, אני מתקשרת לחברה.
אני: נו, אני במתח.
היא: לא טוב עכשיו, אני בדיוק מושיבה אותם לארוחת ערב.
אני: ביי
היא: ביי.

19:30, חברה מתקשרת אליי.
אני: מקלחות.
היא: ביי.
אני: ביי.

20:30, אני מתקשרת לחברה.
אני: אצלי נרדמו.
היא (לוחשת): אצלי עוד לא.
אני: ביי.
היא: ביי.

21:30, חברה מתקשרת אליי.
היא: נרדמו.
אני: אז מה רצית לספר לי?
היא: שדקה אחרי שהגעתי לעבודה היום, איך שהתיישבתי במקום הטלפון מצלצל.
אני: אויש חכי שנייה, אני שומעת בכי.
היא: ביי.
אני: ביי.

22:30, אני מתקשרת לחברה.
אני: נו, אני במתח.
היא: בקיצור, הטלפון בעבודה צלצל, ועל הקו הייתה... אוי חכי שנייה, הקטן משתעל.
אני:-ביי.
היא: ביי.

23:30, חברה מתקשרת אליי.
היא: ערה?
אני: כן. אבל גם הקטנה שלי.
היא: טוב, ננסה שוב מחר.
אני: ביי.
היא: ביי.


בואי לבואי אמא בפייסבוק!

ארכיון הבלוג