למה הפסקתי להחמיא ואיך זה תרם לי בחיים

טוב, לא באמת הפסקתי להחמיא.
הפסקתי להחמיא רק על מראה חיצוני.
רק? מסתבר שזה ממש לא רק.

כריסטינה יאנג האדירה

כמה דברים התרחשו בתקופה שלפני שהפסקתי להחמיא:

הדבר הראשון: היחס השונה במראה החיצוני לבנות ולבנים.

שמתי לב, כאמא לשתי בנות ובן, שכשאנשים פוגשים את הילדים שלי,

הם מחמיאים לבנות שלי על המראה החיצוני שלהן. 

עם הבן שלי הם מדברים על דברים אחרים.

על התחביבים שלו, על איך בכיתה א',

כמעט ולא מתעסקים במראה שלו.

זה עצבן אותי.

והסתכלתי סביב. אידיאל היופי מכנס את הנשים לתוכו (גם גברים, אבל באופן הרבה פחות דרמטי), משעבד אותן לתוך משבצת קטנה וצרה מלהכיל.

משפטים כמו 'את הכי יפה כשנוח לך', כאילו יופי הוא המטרה הכי חשובה בחיים, 

כאילו שלהיות מכוערת זה רע. כאילו שיופי וכיעור אינם תוצרים של החרא שמאכילים אותנו בכוח.

נמאס לי לחשוב במונחים האלה. 

הדבר השני: חוויתי ביוש גוף על בשרי.

ובכן, מי מאיתנו לא חוותה? כולנו חוות את זה על בסיס קבוע ומתמשך, כמו זמזום טורדני שהתרגלנו לחיות איתו, נלחש אלינו ברחוב, נאמר לנו על ידי זרים, בפרצוף, נכנס לנו לתוך החיים, מתיישב לנו על הכתפיים והולך איתנו לאן שלא נפנה. 

כתבתי את הקטע הזה לא מזמן והוא מסכם את ההרגשה שהייתה לי:

'את שמנה? זה מכוער, תורידי.
את רזה? אוי זה נורא ככה, תעלי.
את גבוהה? זה לא נשי, זה מאיים על גברים.
את נמוכה? לפחות יש לך שיער בסדר.
את מתאפרת? איכס הכי יפה טבעי.
את לא מתאפרת? יא מוזנחת מכוערת.
יש לך תלתלים? הכי יפה חלק.
יש לך שיער חלק? חבל שהוא קצר, יותר יפה ארוך.
יש לך שיער ארוך? תסתפרי קצת אין לו צורה.
את צובעת את השיער? הצבע לא מתאים לך.
את לא צובעת? יש לך צבע נורא דהוי.
את הולכת עם עקבים? אוי את ממש לא צריכה את זה.
את הולכת בלי עקבים? מוזנחת.
את מורידה שיערות מהגוף שלך? תעשי את זה בדיסקרטיות זה דוחה.
את לא מורידה שיערות? פמיניסטית מסריחה.
יש לך תחת גדול? רגליים עקומות? בטן משתפלת? את לא ראויה לצאת לרחוב.
את אוהבת להתלבש בבגדים צמודים וחושפניים? זונה!!!
את אוהבת להתלבש בבגדים רחבים וצנועים?
מוזנחת, כבר אמרנו?

את אוהבת את איך שאת נראית? מה את עפה על עצמך?

את לא אוהבת את איך שאת נראית? אויש, אין לך ביטחון עצמי.

**יופי הוא בעיני המתבונן. הלוואי שהיינו מתבוננים קצת יותר.**'

הדבר השלישי- הבנתי שמחמאות הן בעצם הערות מצופות דבש.

מחמאה על הגוף היא כמו הערה. מחמאות יכולות להיות הרסניות כמו הערות. 

כי כשאת מחמיאה זה אומר שחיפשת, שסרקת, שבחנת, שהתעסקת במראה של מי שמולך.

לא רק זה, זה אומר מבחינתי לשתף פעולה עם המשבצת הצרה ההיא. מחמאה על ש'הצלחת' להיראות יפה. 

זה הופך אותנו למשועבדות לקבלת המחמאות, לזקוקות לאישור על המראה שלנו, ולנותנות בעצמנו את האישור לאחרות. 

מחמאות משרתות את אידיאל היופי כמו הערות.

אז איך זה תרם לי כשהפסקתי להחמיא?

זה שחרר אותי. לגמרי שחרר אותי.

שחרר אותי מלהתעסק במראה של מי שמולי. שחרר אותי מהצורך לתייג ולהגיע למסקנה נחרצת,

שחרר אותי מלחשוב על זה, מלראות את זה.

זה פתח לי את הראש ואת הלב-

כי אני כן רוצה להחמיא אז מצאתי מלא מלא מלא מחמאות שלא קשורות למראה חיצוני.

ואיזה כיף זה להחמיא למישהי על השכל שלה, על האנרגיה שלה, על איך שהיא גורמת לי להרגיש, על הכישרון, על כל דבר בעצם!

כי כשמחפשים מוצאים, ותמיד יש מחמאות אדירות ומשמעותיות שאפשר לתת.

זה לא עניין של לשתוק ולא להגיד את 'מה שאני חושבת', זה להפסיק לחשוב את הדברים האלה.

לא לראות אותם כגורמים רלוונטיים. להרחיב ולחפש דברים אחרים שמצביעים על יופי- הליבה של האישיות מולך.

כן, זה נשמע פלצני. אני שומעת את זה בעצמי. ועדיין, ההחלטה להפסיק להחמיא הייתה אחת הטובות שלי.

התפנה לי המון מקום להתעסק בעצמי. 

וזה תמיד טוב.

אמא טרייה? את חייבת לראות את הסרטון הזה!

אישה זרה או אחות טיפת חלב?

אישה זרה: את מניקה?
אני: כן.
אישה זרה: כי היא נורא רזה. כדאי לך לשקול תוספת.
אני: טוב.
אישה זרה: אולי החלב שלך לא מספיק לה.
אני: רוצה לטעום?
אישה זרה: מה לטעום?
אני: את החלב שלי, אולי הוא גם לא טעים?
אישה זרה: לא, לא, אין צורך. זה יהיה מוזר.
אני: מוזר זה עניין יחסי.
אישה זרה: טוב, אל תיפגעי אבל היא נורא קטנטונת.
אני: אל תיפגעי אבל זה לא עניינך.
אישה זרה:
אני: נפגעת אישה זרה?
אישה זרה: לא. מה פתאום.
אני: אה, אחלה.
אישה זרה: הדור של האמהות היום, חושב שהוא יודע הכל, לא מוכן להקשיב.
אני: כן, זה נורא.
אישה זרה: אני גידלתי ילדים. אני יודעת מה זה תינוקת רזה.
אני: מצוין.
אישה זרה: וחבל שבגלל שאת רוצה להיות צודקת, את מפספסת טיפ טוב שיכול לעזור לתינוקת שלך.
אני: באמת חבל.
אישה זרה: טוב, זה לא ענייני. אבל במקומך לא הייתי יושבת ככה בנחת.
אני: אז לעמוד?
אישה זרה:
אני: ואגב, זה תינוק, לא תינוקת.
אישה זרה: אז למה הוא בעגלה אדומה?
אני: מאותה סיבה שהוא רזה, שזה לא עניינך.
אישה זרה: טוב טוב, את לא צריכה להתנפל עלי.
אני:
אישה זרה: אז איך קוראים לו, לרזה הקטן?


מוזמנות לעקוב אחריי גם בפייסבוק הדף 'בואי אמא'

את בהריון? ילדת? בטוח שמעת את ההערות האלה מיליון פעם!

כל כך הרבה הערות, לפעמים כך מתחשק לי לענות..:)

בשלב ההיריון:

1. "את בהיריון?" - לא, אכלתי יותר מדי בצהריים.

2. "איזה חודש את?" - יוני.

3. "וואו יש לך בטן ענקית" - אני המומה! לא שמתי לב!

4. "בטח יש לך בת בבטן, את יודעת שבנות לוקחות מאמא את כל היופי שלהן?" - את קראת לי מכוערת עכשיו?

5. "נו, מה קורה, את לא רוצה ללדת?" - לא, אני נהנית מהרגעים הקסומים האלה של פיפי כל שלוש שניות, משקל עודף, התכווצות שרירים והרגשה כללית של פילה. אבל תודה ששאלת.

6. "נו, מה עוד לא ילדת?" - בטח שילדתי, כבר נכנסתי שוב להיריון.

7. "אני אומרת שתלדי היום, כי הבטן שלך ירדה והאף שלך נפוח" - אני אומרת שתסתמי את הפה כי הקול שלך מעצבן והפה שלך אומר שטויות.

8. "תעשי סקס, זה מזרז" - כן, אני בדיוק בדרך לחכות ערומה לבעלי ואת מעכבת אותי.

9. "תנוחי הרבה, אחר כך לא יהיה לך זמן לישון" - אל דאגה, למדתי לישון בעיניים פקוחות. למעשה אני עושה זאת ממש עכשיו.

10. "את חייבת לשמוע סיפור מזעזע על הלידה של הבת של השכנה של גיסתי מהצד של אבא שלי" - ואת חייבת לשמוע סיפור על נודניקית טרחנית שהציקה להריונית הורמונלית. היא מתה בסוף.

אחרי הלידה, בבית חולים:

1. "איך היה? תפרו אותך? כי אותי לא תפרו. גם בלי אפידורל. אפילו לא צעקתי. קמתי כמו נמרה וישר הנקתי אותו, הוא התחבר מושלם. הורדתי את השלושה קילו שהעליתי בהיריון, נכנסתי לג'ינס ארבע דקות אחרי הלידה. הקטנצ'יק שלי כבר ידע להגיד אמא בגיל יומיים. התחיל ללכת בגיל שבוע. עכשיו הוא עושה תואר ראשון והוא רק בן חצי שנה" - המשאית עם המדליות בדרך. אל תשכחי לסגור את הדלת כשאת יוצאת.

2. "הוא בכלל לא דומה לך, הוא דומה בול לאמא של סבתא של דודה של אחותי" - זה בכלל לא התינוק שלי. השותפה לחדר יצאה רגע לשירותים. אבל תשאל אותה, אולי היא מכירה את אמא של סבתא של דודה של אחותך.

3. "כבר את מרימה אותו על כל שטות? הוא יהיה מפונק!" - היי, נכנסת לפנתיאון השטויות הכי גדולות ששמעתי, וזכית במקום ה... (תופים) ראשון!!!

4. "למה ילדת פה? שמעתי פה סיפורים לא טובים על המיילדות / רופאים / חדרי לידה". - תכלס, ממש על הפנים פה. גם שעות הביקור ממש קצרות. אוי חבל, נגמר לנו הזמן.

5. "חחח זה נראה כאילו עדיין לא ילדת" - חחחח תמותי.

6. "לקח לך מלא זמן" - כן, כל כך נהניתי מהלחיצות שהחלטתי להתעכב עליהן עוד קצת.

7. "נו, עשית כבר קקי?" - לא, אבל אל דאגה, כשזה יקרה את תהיי הראשונה לדעת.

8. "איך הפטמות שלך?" - מאושרות, אלה חמש עשרה דקות התהילה שלהן.

9. "למה לך מלונית, לא חבל על הכסף?" - אותו דבר אפשר להגיד על השתלת השער שלך.

10. "מתי את משתחררת?" - ממך, אני מקווה שבדקות הקרובות.

בבית:

1. "למה הוא בוכה?" - כי הוא מאוכזב לגלות שיש אנשים ששואלים שאלות טיפשיות.

2. "נראה לי שהוא רעב / צמא / חם לו / קר לו." - נראה לי שאת חופרת / מעצבנת / נודניקית / מציקה.

3. "אין על העגלה של שקר כלשהו, היא הכי טובה שיש" - עגלה הכי טובה שיש לאמא הכי טובה שיש.

4. "מה, הוא עוד לא בפעוטון? מה יש לו לעשות בבית כל היום?" - מה שעושים בפעוטון.

5. "לא הגיעה השעה לעשות עוד ילד?" - אוי, איזה קטע, ממש לא שמתי לב לשעה.

6. "יש לך עוד קצת בשביל לחזור לעצמך." - כשאני חוזרת לעצמי, למסור לעצמך שאת מתעכבת?

7. "תכננתם להיכנס לעוד היריון?" - כן, עשינו ישיבה. אם תרצי אפקסס לך את הפרוטוקול בשלושה העתקים.

8. "תפסיקי להניק, אין לזה שום משמעות." - תפסיקי לדבר כי אני לא מקשיבה.

9. "תני לי אותו, תיראי איך הוא נרגע." - תני לי אוטו, תיראי איך אני נוסעת מכאן.

10. "ילדים קטנים צרות קטנות, חכי-חכי מה מחכה לך" - למה לחכות אם את כאן בשביל לספר לי על זה???

הכול בהומור ובאהבה, כמובן. החומר נאסף בראש שלי לאחר שלושה הריונות שנסחבו עד שבוע 41, לידות שונות זו מזו וגידול הילדים בנחת (רוב הזמן).

בואי אמא בפייסבוק

לרכישת הספר בואי אמא

אמהות והערות..:)

כמה דברים על אמהות והערות:

1. משכיבה על הבטן? על הגב? מניקה? נותנת תמ"ל? מה זה משנה, את בכל מקרה תשמעי 200 פעמים ביום שאת ממש טועה במה שאת עושה.

2. כל אחד שמעיר לך חושב שהוא הראשון שמעיר לך ושעד שהוא הגיע בכלל לא ידעת שיש אפשרות אחרת.

3. יש את אלה שמעירים לך דרך התינוק עצמו ומדברים אליו בקול רם אבל מסתכלים עלייך לוודא שהבנת את התחכום המטורף הזה: מה מתוק? למה אתה כזה רזה? אמא שלך לא נותנת לך לאכול?

4. יש הערות בונות.

5. סתם, אין.

6. הרבה פעמים כשיעירו לך את רק תשמעי שאת אמא לא טובה.

7. מסתבר, על פי סקרים שערכתי עם עצמי, שממש אין צורך להכיר אותך לפני שמעירים לך.

8. לאלה שמעירים לך יש בדרך כלל כוונות ממש ממש ממש טובות.

9. אבל איך אומרים: עם כוונות לא הולכים למכולת.

10. רק את יודעת כמה חשבת ושקלת וניסית ובדקת לפני שהחלטת כל החלטה. רק את יודעת כמה פעמים בחירה מסוימת הדירה שינה מעינייך כי לא ידעת מה להחליט ומה כדאי ומה יהיה הכי טוב עבור התינוק שלך. רק את יודעת כמה זמן ואנרגיה הושקעה בכל בחירה שלך וכמה אהבה נמזגה לתוך כל האפשרויות. לכן, כל הערה שמערערת לך את זה, היא לא הערה מועילה. ואם היא לא מועילה אל תשמרי אותה אצלך.

את נהדרת, זוכרת?