לידה זה מדהים, זה נס הבריאה, זה נפלא.
אבל, יש דברים שלא תמיד מספרים לך על החוויה העצומה הזו. לא אומרים לך שזה לא רק אושר גדול (אם בכלל, לא תמיד זה אושר),
ואת עלולה לחוש בדידות לנוכח הפער בין הציפיות למציאות.
הנה כמה דברים שחשוב שתדעי ותזכרי ברגעים האלה..:)
1. נסיעה ברכבת הרים:
רגע אחד את מרחפת בעננים מבקרת בלה לה לנד, התינוק ישן בשקט ואת מסתכלת עליו כשאושר ואופוריה רוקדים סמבה ביחד עם אהבה. כמה רגעים אחר כך ישטוף אותך גל של עצבות, הבייבי צורח ואת מזיעה ולא מבינה איך נתנו לכם לצאת מבית החולים בלי שיבדקו אולי אתם לא מסוגלים לעשות את זה? אולי את לא מספיק טובה? לפני שתביני מה עושה שם עצב בכלל, תעופי בחזרה לסמבה בעננים, וחוזר חלילה. כמו ברכבת הרים, גם הנסיעה הזו נגמרת. זה עובר, זה מתאזן, זה נרגע. שימי חגורת בטיחות, שזה אומר לדבר על זה, לקבל תמיכה איפה שרק אפשר, ובקטעים המפחידים תחשבי על סמבה.
2. בייבי בלוז:
כולם חוזרים לענייניהם אחרי ההתלהבות הראשונית ואת נשארת לבד. טוב, בעצם לא ממש לבד. הכירי את הבייבי בלוז. בלוז מלנכולי עם נגיעות של בדידות אשר מנגן לך במיוחד בשעות שאת לבד. יש לו סולו מיוחד של רגשות אשמה על כך שאת בכלל מעיזה לחוש עצב, או כעס, או כל רגש אחר שהוא לא שמחה טהורה ואושר מזוקק. דעי לך, שאת בחברה טובה. תשעים אחוז מאיתנו, שומעות את מנגינת הבלוז. ויש לכך הרבה סיבות פיזיות, ביניהן הורמונים בשילוב עייפות קיצונית, והרבה סיבות נפשיות כמו איבוד העצמאות והמציאות מול הציפיות. תשמעי את המוזיקה, זה בסדר, את בסדר. את בחברה טובה. את יכולה ללכת לקונצרט הבלוז עם חברות. הן שומעות את זה בדיוק כמוך.
3. בחירות:
היי חמודה אנחנו שמחים שילדת וזה ממש מעניין את סבתא שלנו אם נקרעת או נתפרת או נותחת, יש פה תינוק קטן ואת מיד אחראית עליו. את מוכנה שיקבל זריקה? את רוצה ביות או לא? מתכננת להניק רוצה לנסות עכשיו או אחר כך? לקרוא לך להנקה? יש לכם שם כבר? את רוצה לתת לו מוצץ? אולי תרצי שנגיד לך בכוח מה דעתנו בנושא? כי יש לנו דעות מגוונות בכל נושא. למשל אנחנו חושבות שממש כדאי שתניקי. בעצם כדאי שתתני בקבוק. את ממש חייבת להשכיב על הבטן. ואסור לך לא להשכיב על הגב. אנחנו נשמח לבלבל אותך. יש המון המון המון מידע, עצות, פורומים, גורואים, מחקרים שיגידו לך שאת חייבת, ממש חייבת לעשות ככה, ומחקרים אחרים שיגידו לך שככה זו ממש דרך איומה! תתייעצי, תקראי, תשאלי. זה חשוב. תני מקום גם לאינסטינקטים שלך. כי את אמא, וזה הבייבי שלך.
4. מותר לך:
איזו מין אמא את, לא יודעת למה התינוק שלה בוכה. וכשהוא בוכה בחברת אנשים, כמה יציעו לך פתרונות, אולי תרימי אותו תורידי אותו תאכילי לו תחליפי לו מה יש לו למה הוא בוכה? תודה רבה באמת. איזו מין אמא את. איזו מין אמא את, אנושית שכמותך, גיבורה ונהדרת שכמותך, תקשיבי לי טוב אני מתחננת בפנייך: מותר לך! מותר לך לא לדעת, מותר לך לא לדעת למה הוא בוכה, מותר לך לא לדעת למה את בוכה, מותר לך לא להיות בטוחה בעצמך, מותר לך לבקש עזרה, מותר לך! מותר לך, את שומעת? זה לא הופך אותך לשנייה אחת לאמא פחות נהדרת, זה לא אומר שאת אוהבת את הבייבי שלך פחות. זה רק אומר שאת אנושית. ומותר לך.
5. את אמא טובה:
הרבה פעמים תשמעי מאחרים שאת לא טובה. הם לא יגידו לך את זה ככה בישירות כמובן, אבל בין השורות את תשמעי את זה. מה, את משכיבה אותו על הגב? (את אמא לא טובה) מה, הוא לא עולה במשקל? (את אמא לא טובה) מה, הוא עוד לא קורא צ׳כוב בשפת המקור?( את אמא לא טובה ובגללך הילד לא עומד בקצב). את תשמעי את המשפטים האלה, ובסתר את תגידי אותם לעצמך. בכל פעם שהוא יבכה, בכל פעם שהוא לא יירדם, בכל פעם שתהיי חסרת סבלנות, הלחישה הזאת שאת לא טובה מספיק תילחש באוזנייך. כל פעם שתרגישי ככה, אם זה בעצמך או בעזרת אחרים תביאי לעזרתך את כל הרגעים האחרים, שבהם את יודעת, מנענעת, לוחשת ומלטפת, דואגת ושומרת, מחליפה ומאכילה, מחייכת ומחבקת, אוהבת, אוהבת, אוהבת. ואז תדעי שאת אמא טובה. את אמא נהדרת. את, האמא הכי טובה לילד שלך.
מכירה אמא טרייה? הראי לה את זה, שלא תהיה לבד.
מוזמנות להגיב ולשתף וליצור קשר.
בואי אמא בפייסבוק
בהצלחה,
זהר
אבל, יש דברים שלא תמיד מספרים לך על החוויה העצומה הזו. לא אומרים לך שזה לא רק אושר גדול (אם בכלל, לא תמיד זה אושר),
ואת עלולה לחוש בדידות לנוכח הפער בין הציפיות למציאות.
הנה כמה דברים שחשוב שתדעי ותזכרי ברגעים האלה..:)
 |
| דקות לאחר לידת בכורתי, אלה. |
1. נסיעה ברכבת הרים:
רגע אחד את מרחפת בעננים מבקרת בלה לה לנד, התינוק ישן בשקט ואת מסתכלת עליו כשאושר ואופוריה רוקדים סמבה ביחד עם אהבה. כמה רגעים אחר כך ישטוף אותך גל של עצבות, הבייבי צורח ואת מזיעה ולא מבינה איך נתנו לכם לצאת מבית החולים בלי שיבדקו אולי אתם לא מסוגלים לעשות את זה? אולי את לא מספיק טובה? לפני שתביני מה עושה שם עצב בכלל, תעופי בחזרה לסמבה בעננים, וחוזר חלילה. כמו ברכבת הרים, גם הנסיעה הזו נגמרת. זה עובר, זה מתאזן, זה נרגע. שימי חגורת בטיחות, שזה אומר לדבר על זה, לקבל תמיכה איפה שרק אפשר, ובקטעים המפחידים תחשבי על סמבה.
2. בייבי בלוז:
כולם חוזרים לענייניהם אחרי ההתלהבות הראשונית ואת נשארת לבד. טוב, בעצם לא ממש לבד. הכירי את הבייבי בלוז. בלוז מלנכולי עם נגיעות של בדידות אשר מנגן לך במיוחד בשעות שאת לבד. יש לו סולו מיוחד של רגשות אשמה על כך שאת בכלל מעיזה לחוש עצב, או כעס, או כל רגש אחר שהוא לא שמחה טהורה ואושר מזוקק. דעי לך, שאת בחברה טובה. תשעים אחוז מאיתנו, שומעות את מנגינת הבלוז. ויש לכך הרבה סיבות פיזיות, ביניהן הורמונים בשילוב עייפות קיצונית, והרבה סיבות נפשיות כמו איבוד העצמאות והמציאות מול הציפיות. תשמעי את המוזיקה, זה בסדר, את בסדר. את בחברה טובה. את יכולה ללכת לקונצרט הבלוז עם חברות. הן שומעות את זה בדיוק כמוך.
3. בחירות:
היי חמודה אנחנו שמחים שילדת וזה ממש מעניין את סבתא שלנו אם נקרעת או נתפרת או נותחת, יש פה תינוק קטן ואת מיד אחראית עליו. את מוכנה שיקבל זריקה? את רוצה ביות או לא? מתכננת להניק רוצה לנסות עכשיו או אחר כך? לקרוא לך להנקה? יש לכם שם כבר? את רוצה לתת לו מוצץ? אולי תרצי שנגיד לך בכוח מה דעתנו בנושא? כי יש לנו דעות מגוונות בכל נושא. למשל אנחנו חושבות שממש כדאי שתניקי. בעצם כדאי שתתני בקבוק. את ממש חייבת להשכיב על הבטן. ואסור לך לא להשכיב על הגב. אנחנו נשמח לבלבל אותך. יש המון המון המון מידע, עצות, פורומים, גורואים, מחקרים שיגידו לך שאת חייבת, ממש חייבת לעשות ככה, ומחקרים אחרים שיגידו לך שככה זו ממש דרך איומה! תתייעצי, תקראי, תשאלי. זה חשוב. תני מקום גם לאינסטינקטים שלך. כי את אמא, וזה הבייבי שלך.
4. מותר לך:
איזו מין אמא את, לא יודעת למה התינוק שלה בוכה. וכשהוא בוכה בחברת אנשים, כמה יציעו לך פתרונות, אולי תרימי אותו תורידי אותו תאכילי לו תחליפי לו מה יש לו למה הוא בוכה? תודה רבה באמת. איזו מין אמא את. איזו מין אמא את, אנושית שכמותך, גיבורה ונהדרת שכמותך, תקשיבי לי טוב אני מתחננת בפנייך: מותר לך! מותר לך לא לדעת, מותר לך לא לדעת למה הוא בוכה, מותר לך לא לדעת למה את בוכה, מותר לך לא להיות בטוחה בעצמך, מותר לך לבקש עזרה, מותר לך! מותר לך, את שומעת? זה לא הופך אותך לשנייה אחת לאמא פחות נהדרת, זה לא אומר שאת אוהבת את הבייבי שלך פחות. זה רק אומר שאת אנושית. ומותר לך.
5. את אמא טובה:
הרבה פעמים תשמעי מאחרים שאת לא טובה. הם לא יגידו לך את זה ככה בישירות כמובן, אבל בין השורות את תשמעי את זה. מה, את משכיבה אותו על הגב? (את אמא לא טובה) מה, הוא לא עולה במשקל? (את אמא לא טובה) מה, הוא עוד לא קורא צ׳כוב בשפת המקור?( את אמא לא טובה ובגללך הילד לא עומד בקצב). את תשמעי את המשפטים האלה, ובסתר את תגידי אותם לעצמך. בכל פעם שהוא יבכה, בכל פעם שהוא לא יירדם, בכל פעם שתהיי חסרת סבלנות, הלחישה הזאת שאת לא טובה מספיק תילחש באוזנייך. כל פעם שתרגישי ככה, אם זה בעצמך או בעזרת אחרים תביאי לעזרתך את כל הרגעים האחרים, שבהם את יודעת, מנענעת, לוחשת ומלטפת, דואגת ושומרת, מחליפה ומאכילה, מחייכת ומחבקת, אוהבת, אוהבת, אוהבת. ואז תדעי שאת אמא טובה. את אמא נהדרת. את, האמא הכי טובה לילד שלך.
מכירה אמא טרייה? הראי לה את זה, שלא תהיה לבד.
מוזמנות להגיב ולשתף וליצור קשר.
בואי אמא בפייסבוק
בהצלחה,
זהר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה