נפלתי לבור

נפלתי לבור,
בור קר ושחור,
הסתכלתי סביב,
ולא מצאתי אף אור.
קראתי לאושר,
בבהלה שיחזור,
הוא לא שמע,
ולא בא לעזור. 
קראתי לו שוב,
התחננתי שישוב,
אך האושר נעלם,
ואני נותרתי עזוב.

נפלתי לבור,
ונותרתי עזוב,
מבין שכאן למטה,
האושר לא ישוב,
אז נתתי לי להיות,
פתטי ועלוב,
קטן וכאוב,
כועס ועצוב,
שוחה בסבל שבבור,
והאושר המתוק,
כל כך רחוק,
ואין אור. אין אור.

האושר רחוק כך האמנתי,
עד שבמקרה
באושר נתקלתי,
מקופל באיזה חור, 
חיוור ורועד מקור,
הוא היה שם כל הזמן,
למטה איתי בבור,
"אני תמיד אתך"
הוא לחש בשקט,
ופתאום,
קרן אור 
בבור נדלקת.