*לילה. אני ישנה. לפתע בכי מחדר הילדים*
מוח: מה השעה?
היגיון: מה זה משנה? יש בכי שם.
מוח: של מי הבכי הזה? של הפעוט? מתי הוא אכל בפעם האחרונה? מה הוא עשה היום? כמה זמן הוא כבר ישן? להעיר את כולם?
היגיון: בוא נחכה רגע, אולי זה רק חלום.
לב: אל תבכה מתוקי!!!! אני אתך!!!
עיניים: אנחנו לא מצליחות להיפתח!!
גב: אני כואב.
רגליים: אנחנו לא זזות מכאן.
*בכי ממשיך בלוויית הקריאה 'אמא'*
מוח: אין ברירה חברים, חייבים לקום.
היגיון: רגע רגע, עוד שנייה לא יקרה כלום.
שכנוע עצמי: נכון.
תקווה: הבכי נחלש לא?
מרפי: פחחחחח היית רוצה.
מוח: טוב חברים, תתארגנו לתזוזה.
עיניים: תצטרכו לגשש את הדרך לשם כי אנחנו מסרבות להיפתח.
האצבע הקטנה ברגל: שיט, הלך עליי..
שלפוחית: ועל הדרך אני צריכה להתרוקן.
גרון: וזרקי איזה כמה לגימות מים אני יבש.
מוח: יאללה, בואו נצא לדרך, אי אפשר להתעלם.
הגיון: ואם לא נתחיל לא נסיים.
תקווה: יאללה שתי דקות וסיימנו הכל.
מרפי: פחחחחחח היית רוצה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה