ברוכות הבאות לבלוג שלי..:)

שלום למי שמכירה ולמי שלא..:)

קוראים לי זהר אלימלך, אני בת 38 (כמעט),

אני גרה בצפון, ברמת הגולן, נשואה ואמא לשלושה ילדים. 

אני מאמנת אישית לנשים וכותבת בנשמתי.

לפני שלוש שנים פתחתי דף בפייסבוק 'בואי אמא' מתוך רצון לכתוב על החוויות שעברתי באמהות.
לא חשבתי עסקית, לא ציפיתי שמהדף תתפתח לי קריירה, פשוט רציתי לכתוב.
וכתבתי הרבה מאז ועד היום. היום אני סוף סוף פותחת גם בלוג.
הבנתי שיש הזדהות גדולה וביקוש לסוג התוכן שאני מייצרת. בפייסבוק עוקבות אחריי יותר מ- 26000 אמהות.
לפני כשנתיים איגדתי את החומר שכתבתי לספר ובעזרת מימון המונים ובעזרתכן הוצאתי את הספר לאור. הספר מיועד לתת לאמהות הקלה ונחמה וחיוך. שלא יעברו את מה שעברתי, או שיעברו אבל שיידעו שהן לא לבד, שזה לגמרי נורמלי.
ואז בניתי הרצאה לאמהות והתחלתי לפגוש אמהות בלייב.
המפגש שלי עם אמהות דייק עבורי את הצורך של אמהות לקול הומוריסטי שמסתכל על החוויות האמהיות מזווית קצת אחרת.
כל הזמן הזה המשכתי לכתוב,
תוך כדי תנועה ומפגש עם אינספור אמהות ונשים, התפתחה אצלי התודעה הפמיניסטית והתחלתי לראות את מעגל הקסם שאליו נופלות אמהות, את הקושי ביצירת קריירה, את הציפייה החברתית מאישה ומאמא, את הקשיים והדיכוי שמערימה המערכת, את הדברים שאף אחד לא מדבר עליהם, את הטראומות שאנחנו נושאות איתנו וקולנו לא נשמע.
גם על זה כתבתי ואני עדיין כותבת.
הספר שלי תורגם לאנגלית ונמכר באמאזון,
ניסיתי להוציא ספר שני במימון המונים וזה לא הצליח.
עברתי ברמה האישית אתגרים וקשיים שלא תכננתי (מי כן מתכנן בעצם?), עזבתי ונטשתי פרוייקטים שהתחלתי, ותוך כדי זה גם שגרה, ילדים, בית וכו'.
האתגרים שלי והמפגש עם אמהות ונשים שוב דייקו אותי והתחלתי להתרכז באהבה עצמית ובחברות פנימית. כמה זה חסר! מעטות הנשים שאוהבות וחיות בחברות עם עצמן. שיש להן שלווה שם בפנים.
כיוון שאני גם מאמנת וגם כותבת- אימנתי את עצמי בתהליך שבניתי וגם כתבתי עליו.
את התהליך התאמתי גם בהרצאה לנשים שמדברת על זה בדיוק ומטרתה להתרכז בשלוש בחירות שמחברות אותך לעצמך. על התהליך ארחיב בפעם אחרת, רק אומר שהוא מדהים ומדייק. בעיניי כמובן, אבל תסמכו עלי..סמל ההבעה ‏‎wink‎‏

אם שואלים אותי מה המטרה שלי, מה החזון שלי, זה מאוד פשוט.
אני רוצה לתת שקט פנימי. הרמוניה ואהבה בינך לבין עצמך.
כן, אני יודעת שזה נשמע פלצני ויומרני. אמרו לי את זה לא פעם. לא אכפת לי.
אני מאמינה בטוב, מאמינה שהמהות שלי היא לרפא במילים, ופועלת בכיוון.

אני פותחת בלוג כי הפלטפורמה הפייסבוקית היא קצת מוגבלת, הגיע הזמן שלי להתרחב..:)

מוזמנות לעקוב אחריי גם כאן וגם בפייסבוקhttps://www.facebook.com/comeonmom

וזה הספר שלי החמוד:
סמל ההבעה ‏‎smile‎‏

אוהבת המון,
זהר.