כשאין לך כוח זה מה שעובר על המוח

ערב. אני שרועה על הספה בוהה בקיר. מוח: יאללה, רגליים, קומו. רגליים: אחלה, אין בעיה. מוח: מה אחלה? קומו! רגליים: כן כן בטח. מוח: אתן עושות צחוק? רגליים: צחוק? מה פתאום! הנה אנחנו זזות לכיוון הרצפה. מוח: לא אתן לא. זוזו!! רגליים: זו הפקודה שלך? מוח: כן. רגליים: אתה סגור על זה?? מוח: כן!! רגליים: שלח לנו את זה בכתב. מוח: עוד משהו? רגליים: בשלושה העתקים. מוח: אבל אתן רק שתיים למה שלושה העתקים? רגליים: עותק אחד הולך לתוספתן. שיהיה לו במה להעסיק את עצמו. שלא ירגיש מיותר. מוח: טוב. ואז תקומו? יש מלא מה לעשות חבל על הזמן. רגליים: יש מצב. נחשוב על זה. נתייעץ עם תוספתן. נראה מה שאר החברה חושבים. אנחנו לא מחליטים בקלות. בטח לא בשעה כזאת. מוח: אין זמן להתייעצויות! קומו כבר! רגליים: מר מוח אל תעוף על עצמך. אתה אולי שולח פקודות אבל אנחנו יכולות לא להקשיב פשוט. ושתדע לך שתוך כדי השיחה זורמות אלינו בקשות מהחברה בצפון כמו הצוואר והגב שממש לא מעוניינים לזוז עכשיו. מוח: מה הם מציעים? רגליים: כולנו מציעים דחייה למחר. מוח: כולם כולם? כולם: כן!! מוח: טוב. אז אני הולך. דברו איתי מחר. ביי. כולם: ביי מוח!! יאללה בואו נבהה באיזו תוכנית מטופשת!! ידיים, תביאו את השלט! ידיים: פחחחח אין מצב. בואי ל- בואי אמא בפייסבוק