פמיניסטית טרייה? זה בשבילך!

ברוכה הבאה פמיניסטית יקרה,

קודם כל, הרשי לי לברך אותך על התעוררות התודעה הפמיניסטית שלך,

לא קל לעשות את זה כשרוב העולם מדבר מיזוגניה ושוביניזם. 

אז כל הכבוד. 

 לכבודך, כדי שלא תרגישי לבד, כתבתי כמה דברים שעלולים לעבור עלייך בתחילת דרכך הפמיניסטית מתוך הניסיון הפרטי שלי:

1. לא ייתכן!

את עלולה לחטוף זעזוע עמוק כשתראי את העולם דרך עדשה פמיניסטית. פתאום את מגלה שזה כל כך סביבך, שזה בכל מקום, שהפטריארכיה כל כך עמוקה ושורשית, שלאן שלא תסובבי את הראש תיתקלי בה ובילדים שלה- סקסיזם ושוביניזם. 

הזעזוע הזה מפחיד מאוד. כי הוא גורם לך להבין כמה עבודה עוד לפנינו. כמה חוסר היגיון יש בעולם. 

הוא מפחיד כיוון שברגע ששמת את העדשה הפמיניסטית את כבר לא יכולה לחזור אחורה. את לא יכולה לא לראות את מה שכבר ראית.

וזה מעייף ומתיש ומדכא. את עלולה לרצות לעצום עיניים חזק, לחזור אל חוסר המודעות. 

האיזון יגיע. כן, זה בכל פינה, אבל את תתרגלי לראות את זה. את תאמני את עצמך לחזק את השריון הפנימי, לנשום עמוק ולבחור את המלחמות שלך לפי הרצון והיכולת שלך. 

2. כלום לא מצחיק!

את עלולה להרגיש לפתע שכלום לא מצחיק דרך העדשה הפמיניסטית. כל הסדרות והסרטים והספרים נגועים גם הם בהקטנה וזלזול בנשים, הבדיחות תמיד פוגעניות וההומור שפעם הצחיק אותך נראה לך תפל ועלוב ואת חוששת שמא את באמת ממורמרת כמו שטוען טוקבקיסט אנונימי.

הרשי לי להרגיע אותך. יש הומור משובח שמחכה לך שתמצאי אותו. 

יש סרטים, ספרים, סדרות ותרבות שלמה שאינה פוגעת בנשים.

כן, הטעם שלך משתנה, ההומור משתדרג, ואת רק צריכה לעשות כיוונון מחדש לטעם הזה. 

3. פמינומטר-

כשאת מעיזה להגיד בקול רם שאת פמיניסטית (זה ממש נורא כמו להגיד שאת שמאלנית או טבעונית!) תמיד יהיו את אלה שינסו למדוד ולקבוע את רמת המחויבות שלך, או להטיל ספק בכוונות שלך, או לזלזל בדרך שבחרת. 

את לא פמיניסטית אם את ככה וככה. 

אה, את לא עושה את זה ואת זה? אז את לא פמיניסטית.

שיהיה לך להמשך הדרך: 

אף אחד לא יכול להגדיר אותך. 

אם החלטת שאת פמיניסטית- את פמיניסטית.

זה ככה פשוט.

4. פמינאצית-

או בשמו השני: 'אוי את והשטויות שלך.'

כשתתחילי לדבר פמיניזם, תתוייגי מהר מאוד ככבדה, כלא מבינה הומור, כנודניקית טרחנית, כממורמרת, כלוחמנית, כפמינאצית.

'אוי את והשטויות שלך' הוא ניסיון לא לשמוע אותך, כי קשה להתווכח עם עובדות. הרבה יותר קל להתעלם מ'שטויות'. 

תדעי לך שזה מחיר לשלם, אבל יש בו גם רווח. את תשפיעי על האנשים שאת שאוהבת, כמו מים שעושים חור בסלע המסרים שלך יחלחלו. 

5. מה נראה לך, שתשני את העולם?

זו דרכו של עולם, ככה היה תמיד, 

בנים יהיו בנים, בנות יהיו בנות, 

מה נראה לך? שאת יכולה לבחור אחרת?

את משנה את העולם. את משנה את העולם שלך. והעולם שלך פוגש בעולמות של אחרים. ואת משנה גם להם את העולם. והם מעבירים הלאה. השינוי לא קורה ביום אחד. 

כל שינוי, אפילו הקטן ביותר, הוא שינוי. 

והרבה שינויים קטנים הופכים לשינוי גדול.

מותר לך, מותר לך להיות מה שאת רוצה. מותר לך להיות אישה. מותר לך להיות פמיניסטית. מותר לך להרגיש מה שאת מרגישה ולבחור בדרך שבה בחרת. 

את תתאימי את הפמיניזם אלייך, כמו חליפה על פי מידות. את תמדדי, ותגזרי, ותרחיבי ותצרי עד שהפמיניזם יישב עלייך בצורה שתעצים אותך ולא תגביל אותך. הפמיניזם ייתן לך כוח וקול אם תרצי, יהיה הרוח בכנפייך.

בחרת נכון. בחרת להאמין שאת בת אדם וחוה. 

בהצלחה!

*מוזמנות לשרשר לתגובות המלצות אישיות שלכן לסדרות/סרטים/ספרים/סטנדאפ/שירים שמתקשרים עם פמיניזם.

אמא טרייה? את חייבת לראות את הסרטון הזה!

לפעמים אין לי כוח

לפעמים, אין לי כוח.

אבל ממש.

לפעמים אני מרגישה שאין לי מאיפה להביא אנרגיה יותר.

תשישות ועייפות רוקדות סלואו שקט בפינה אפלולית של המוח.

היגיון מוטל על הבר באפיסת כוחות.

אגו שוכב מקופל בפינה,

תדמית כבר מזמן נוחרת.

לפעמים,

אין לי כוח.

אמפתיה נעדרת,

הכלה מסוחררת.

כאב מופיע בצעד בוטח,

דורך בדרך על חיוך ועל שמח,

ואין לי כוח.

כוח נפקד,

ואני לא מוצאת אותו.

מוציאה משלחת חיפוש שתרד למעמקים,

ותבדוק אם יש כוח בסדקים,

במשלחת נחישות ורצון,

יוצאים עם מוטיבציה ואהבה,

לחיפוש בהול,

שייתן טיפול,

שיביא כוח.

כי לפעמים,

אין לי.

ובמעמקים,

נזכרים בדברים הבסיסיים,

ולחי חמה של ילד מתוק,

וחיוך מתוך שינה,

וקול של צחוק,

ותמונה מתוקה של אהבה,

מזרימה כוח,

מעירה את שלווה.

מלטפת ואומרת,

נוחי לך, אהובה,

מחר יום חדש.

פעם, היה לה חלק חשוב בחיי

פעם,

היה לה חלק חשוב בחיי.

היכרתי אותה הרבה שנים.

למעשה הכרתי אותה מאז שנולדתי.

היא הייתה איתי תמיד.

הבנתי אותה, והיא אותי.

מאז שנהייתי אמא היא נדחקה הצידה. הזנחתי אותה.

אני יודעת.

לא כי לא אכפת לי ממנה,

פשוט אין זמן.

איכשהו יוצא שאני נזכרת בה שנייה לפני שאני נרדמת.

מדי פעם יוצא לי לפגוש אותה.

לפעמים במקרה ולפעמים אנחנו ממש מתכננות.

אבל אז אנחנו לא כל כך יודעות מה לעשות עם עצמנו.

אני כבר לא מכירה את האשה הזאת כל כך.

כבר שכחתי מה מצחיק אותה.

כבר אין לי מושג מה מעניין אותה.

אני לא יודעת מה היא אוהבת לעשות.

אני מתגעגעת אליה.

ואני מבינה שזו דרכו של עולם.

ולכן אני משתדלת לדבר איתה גם כשאין לי זמן.

להתייחס אליה ולהכיר אותה שוב. להתעניין בה.

כי היא תמיד תהיה חלק ממני.

פעם, לפני שנהייתי אמא,

היה לי חלק חשוב בחיי.

אהבה זה שני פסים

אהבה זה שני פסים.

אהבה זה לשמוע את הלב שלך פועם לראשונה,

לראות אותך באולטראסאונד.

להרגיש אותך מבפנים.

אהבה זה לפגוש אותך.

זה מיד להרגיש שהלב שלי נדד למקום אחר.

אליך.

זה לקום אליך בלילה.

זה החיוך הראשון שלך. שממלא ומרחיב.

אהבה זה לשבור את הגב בנדנודים אין סופיים של גזים ושיניים ווירוס וחלום רע.

אהבה זה צחוק פעמונים. אהבה היא השטויות שאני מוכנה לעשות בשביל לשמוע את הצחוק הזה שוב. ושוב.

אהבה היא להרגיש אותך נרדם עלי ולהרגיש את היד שלך מתאגרפת סביב היד שלי.

אהבה זה לשיר לך שיר וללטף אותך כשכל מה שאני רוצה זה לישון.

אהבה זה לבכות רק מהמחשבה שיקרה לך משהו.

אהבה זה להרגיש את בית החזה מתנפח בזכותך.

אהבה זה מה שאני מרגישה אליך.

אהבה של אמא.

סיפור קצר 'היא עמדה ולא ידעה מה לעשות'

היא עמדה ולא ידעה מה לעשות.

הוא פשוט התחיל לצרוח. נשכב על הרצפה והתחיל לצרוח.

כמה רגעים קודם לכן, הם עוד טיילו במעברים עם העגלה, היא אפילו הצליחה להושיב אותו קצת בכיסא שבעגלה למרות שהיא עם מנשא ותינוק ישן בתוכו מלופף עליה. היא חשבה לעצמה שהיא ממש גיבורה איך היא לוקחת ילד ותינוק לקניות ואיך היא מסתדרת יפה איתם. ואז הוא ביקש לרדת, והתחיל לרוץ במעברים, והיא הסתכלה בשעון והבינה שמתחיל להיות מאוחר והוא בטח יהיה רעב תיכף וגם התינוק יתעורר בקרוב ואיך הם לא הספיקו את כל מה שצריך לקנות ולאן הוא נעלם לה פתאום ומתי היא תספיק להתקלח ואיך שהיא עייפה.

לעזאזל, היא עייפה.

אז היא נהייתה תכליתית ומצאה אותו במעבר הבא ופקדה עליו בטון סמכותי להיצמד אליה כי צריך להזדרז.

והוא כנראה מבין ש"להזדרז" פירושו להתעכב ולכן מיד התחיל להתנהל בקצב של צב. הוא שאל מיליון שאלות ורצה להריח ולגעת ולטעום והיא מיהרה, מרוכזת במה שעוד נשאר ברשימה, כשהוא הכריז שכואבות לו הרגליים. אז הוא התיישב. וכשהיא אמרה לו לקום הוא התחיל לצרוח.

והיא עמדה שם,

ולא ידעה מה לעשות.

היא כבר קלטה בזוית עין צקצוק מתנשא מאישה מבוגרת שנראתה כאילו עוד רגע היא מתקשרת לרווחה לדווח על האמא הזאת שהבן שלה צורח.

היא שמעה את הצקצוק הזה בתוכה.

קול שצעק עליה שהיא אמא דפוקה שלא משתלטת על הילד שלה.

וכל מה שהיא רצתה לעשות זה להצטרף אל הבן שלה על הרצפה ולצרוח גם.

לרגע, היא שקלה את זה ברצינות. מדמיינת את עצמה נשכבת וצורחת, נותנת דרור במחשבתה לפורקן שהצרחה הזאת תיתן לה. היא חשבה איך זה יכניס להלם את האישה המצקצקת לראות אותה שוכבת על הרצפה כמו חיפושית הפוכה וצורחת. הנה לך, גברתי המצקצקת משהו לצקצק עליו! כך היא תאמר לה אחרי זה.

המחשבה הייתה כל כך בלתי מתקבלת על הדעת שזה גרם לה לחייך בפתאומיות.

והחיוך עזר לה לאסוף את עצמה.

היא חייכה והתכופפה אל הילד שלה, והגישה לו יד וחיוך.

היא כבר יודעת מה לעשות.

כמה דברים על לביאות

כמה דברים על לביאות:

1. רוב הזמן הלביאה נראית ומתנהגת כמו חתולה רגילה.

2. אבל אל תטעו, היא לביאה בכל מובן.

3. את הלביאה ניתן לראות ברגע שבו אחד מהגורים שלה במצוקה.

4. זה ממש לא משנה על איזו מצוקה מדובר. זו יכולה להיות מצוקה פיזית או נפשית, מצוקה גדולה או קטנה או קטנטונת. מצוקה היא מצוקה והלביאה תגיע.

5. וכשהלביאה מגיעה כדאי לתפוס מחסה.

6. כי את הלביאה לא מעניינים דברים כמו היגיון, נימוס, טאקט, סבלנות, נחמדות, פוליטיקלי קורקט, אמפתיה, סימפטיה ושלווה.

7. כשהלביאה מגיעה בכל הדרה הפראי והזועם היא יכולה להזיז הרים בכוח שאגתה בלבד.

8. הלביאה יודעת לזהות סימני מצוקה אצל הגורים שלה גם בתוך השגרה הצפופה והמהירה של החיים. בין העבודה לבית, בין המטלות והיום יום, מצוקה של גור דוחקת את הכל לפינה ומפנה את הדרך ללביאה.

9. הלביאה לא מתעכבת. ברגע שהגורים שלה לא במצוקה היא נעלמת כפי שבאה. במהירות האור.

10. רוב הזמן הלביאה נראית ומתנהגת כמו חתולה. אבל הלביאה לעולם לא נעלמת. היא תמיד שם. מקווה שלא יצטרכו אותה אבל משחיזה ציפורניים למקרה שכן.

לילה טוב לכן לביאות.